שבוע שעבר אחר הצהרים, אופיר הולכת בבית וצעצוע נופל לה מהיד, היא מתכופפת להרים אותו וממלמלת: אוי שיט. ברק ואני מסתכלים אחד על השני בשוק, ואני אומרת: זה מהגן.

אנחנו אוהבים להגיד שהרבה התנהגויות ואימרות של הילדים שלנו הן מהגן ובית הספר, אבל פעמים רבות אנחנו לא שמים לב שחלק מהן באחריותנו. נכון שילדינו מבלים הרבה שעות במסגרות, ולפעמים גם יותר שעות מאשר בבית, אבל מחקרים רבים הוכיחו שמה שמשפיע על עיצוב אישיותו של הילד בעיקר זה מה שהוא רואה בבית.

ואני אומרת: ילדים לומדים נהיגה מהרגע שהם יושבים באוטו פעם ראשונה. הם קולטים אם אני נוהג לאט או מהר, אם אני אדיב בכביש או לא, אם אני מקלל כשאני נוהג, והאם אני עומד בכל חוקי התנועה.

אנחנו לא מבינים למה הילדים שלנו משקרים, אבל אנחנו משקרים לפחות פעם אחת ביום. אמנם שקרים קטנים ולבנים, אבל הם עדיין שקרים. אנחנו אומרים למישהו משהו אחד בפניו ומשהו אחר מאחורי הגב, אנחנו אומרים לילדים שלנו משפטים כמו: אם לא תשתף לא יהיו לך חברים (וזה לא נכון), מאיימים שנעצור ונוריד אותם מהאוטו (אבל הרי לא באמת נעשה את זה..), והילדים הם ספוג, הם קולטים הכל ובוחרים מתוך מה שהם רואים מה לסגל לעצמם
אני שואלת הורים מאיזה גיל לומדים נהיגה, וכולם עונים: 16, 17, 18. ואני אומרת: ילדים לומדים נהיגה מהרגע שהם יושבים באוטו פעם ראשונה. הם קולטים אם אני נוהג לאט או מהר, אם אני אדיב בכביש או לא, אם אני מקלל כשאני נוהג, והאם אני עומד בכל חוקי התנועה.
.
בקבוצות אני מלמדת כלים רבים שמעודדים בבית תקשורת טובה ויחסים טובים, אבל בסופו של יום אם היו אומרים לי תבחרי כלי אחד לתת להורים, הייתי בוחרת במודלינג. הייתי אומרת להם: היו השינוי שאתם רוצים לראות בילדיכם*.
אתם רוצים ילדים מכבדים, היו מכבדים בעצמכם
אתם רוצים ילדים מנומסים, היו מנומסים בעצמכם
אתם רוצים שיקשיבו, תקשיבו בעצמכם
נו, הבנתם את הרעיון..

נכון שמחוץ לבית ובטלויזיה ובמחשב הם רואים ושומעים תכנים שלא תמיד היינו רוצים שהם ייחשפו אליהם, אבל בסוף בסוף, הערכים שיהיו בבית, הם אלה שילכו איתם כל החיים.

*במקור של גנדי: היו השינוי שאתם רוצים להיום בעולם