מכירים את זה שהילד עושה משהו שממש מכעיס אותכם ואתם מסבירים לו כל פעם למה זה לא בסדר, ועדיין  הוא חוזר על אותה פעולה? ואתם חושבים: הנה הוא שוב עושה לי דווקא.
היום אדבר על איך לצאת ממעגל הפעולות החוזרות על עצמן, על ידי שינוי הדרך בה אנחנו מגיבים להן.

מכירים את זה שהילד עושה משהו שממש מכעיס אותכם ואתם מסבירים לו כל פעם למה זה לא בסדר, ועדיין כל פעם הוא חוזר על אותה פעולה, ואתם חושבים: הנה הוא שוב עושה לי דווקא.
היום אדבר על איך לצאת ממעגל הפעולות החוזרות על עצמן,על ידי שינוי הדרך בה אנחנו מגיבים להן.

מה ילדים צריכים? מה הם הכי רוצים? למה הם עושים דברים מסויימים? הם רוצים להרגיש שייכים, להרגיש שרואים אותם. מה זה אומר? ברגע שתינוק נולד למשפחה מסויימת הוא שייך אליה זה נתון. השייכות שאני מדברת עליה היא רגשית, להרגיש משמעותי, מועיל, אהוב, שצריכים אותך, שיש לך תפקיד.
פעמים רבות אנחנו נותנים המון מקום להתנהגות השלילית של ילדינו והם מרגישים שזה המקום שהם הכי משמעותיים בו, ולכן ממשיכים בה.

זה מתחיל מגיל מאוד צעיר, תחשבו על תינוק, שמתחיל לשחק עם עצמו, האמא מנצלת את הדקות האלה להספיק משימות אחרות. מתי היא תיגש אליו? כשהוא יבכה, מה התינוק ילמד? כשאני בוכה, ניגשים אליי מיד.
אותו דבר עם ילדים גדולים יותר, כששני אחים רבים ביניהם הם מקבלים המון תשומת לב, אנחנו מתערבים, כועסים, מטיפים מוסר, מרצים להם על כמה חשוב הקשר ביניהם, וזה לא עוזר, זה חוזר על עצמו. אם בכל פעם ששני אחים ישחקו ביניהם יפה ניגש ונאמר להם: “אני אוהבת שאתם משחקים יחד, אני גאה בכם שאתם מסתדרים, זה עוזר לי להתפנות למשימות האחרות שיש לי”, הם ירגישו פחות צורך לריב, כי הם השיגו את תשומת הלב שלנו עם התנהגות חיובית.
אז מה הכלל: שימו יותר דגש ביום יום על ההתנהגות החיובית ופחות על השלילית. אם תתמידו, שיתוף הפעולה יגדל, וההתנהגות השלילית תפחת.

ולסיום משל:
אינדיאני זקן אחד מספר לנכדו סיפור לשעת לילה.
“שני זאבים חיים בתוך כל אחד מאיתנו ונאבקים ביניהם מי ינצח”, הוא אומר לילד המקשיב בשקיקה. “זאב אחד הוא הרוע – הוא כעס, קנאה, צער, חרטה, תאוות בצע, יוהרה, רחמים עצמיים, אשמה, עלבון, נחיתות, שקרים עליונות.
“הזאב השני הוא הטוב – הוא הנאה, שלום, אהבה, תקווה, שלווה, ענווה, טוב לב, נדיבות, אמפתיה, אמת, רחמים ואמונה.”
הנכד מקשיב, חושב כדקה ולאחר מכן שואל את סבו: “ומי מהם מנצח בסוף?”
הסבא האינדיאני עונה לו בפשטות: “הזאב שאתה מאכיל.”