מחר בבוקר חוגגת ביתי אופיר בגן יום הולדת 3. יום הולדת הוא נקודת ציון בשבילנו, בה אנחנו עוצרים ובוחנים מה עשינו עד עכשיו, והאם אנחנו מרוצים.

אופיר היא ביתי הבכורה והיא שינתה את חיי מקצה לקצה, ואני לא צריכה להסביר למה ואיך, כי כולכן אימהות ואתן מבינות על מה אני מדברת.

כל אחד מדמיין את הילד שלו בעוד עשרים שנה: אילו תכונות הייתי רוצה שיהיו לו? אילו כישורים ויכולות?

בכל שנה שעוברת אני חושבת לעצמי האם אני מרוצה מהדרכים בהן בחרתי לגדל אותה ואת אחיה הקטן, אריאל.
ויש כלי מעולה שלמדתי במכון אדלר שעוזר לי לבדוק את עצמי שנקרא: חזון הורי.
הרבה מאיתנו מגדלים את הילדים קצת על טייס אוטומטי, ואז אנחנו עוצרים ואומרים: את זה הייתי רוצה לעשות אחרת, מה אני עושה לא נכון?
אחד הכלים הראשונים שאני מלמדת בקבוצת הורים הוא החזון ההורי. כחלק מהורות יוזמת, מעצירה והתבוננות על מה אנחנו עושים עכשיו ומה היינו רוצים לשנות.

אז מה זה חזון הורי:
כל אחד מדמיין את הילד שלו בעוד עשרים שנה: אילו תכונות הייתי רוצה שיהיו לו? אילו כישורים ויכולות?
ואז מכינים רשימה: עצמאי, יצירתי, אחראי, משכיל, חברותי…..
הרשימה הזו הופכת למצפן שלנו, אנחנו שומרים אותה לעצמנו ומידי פעם מסתכלים בה ושואלים את עצמנו אם דרכי החינוך בהן אנחנו משתמשים ביום יום מקדמות אותנו לעבר החזון ההורי או לא.
לדוגמה: האם אנחנו מאפשרים לילד שלנו לעשות בעצמו כל מה שהוא יכול, בהתאם לגילו והתפתחותו או שאנחנו את הרוב עושים למענו? מי שברשימה שלו מופיע עצמאי, ירצה לאפשר.

ותזכרו, תמיד אפשר להחליט שמשהו ברשימה קצת פחות חשוב לנו, ובכל פעם שעוצרים ובודקים, אפשר לחשב מסלול מחדש ולעשות שינוי.